<h1>ארחות חיים הלכ' סדר תפלת מנחה של שבת סימנים ז'—ח'</h1>
<h2>דף קטז:</h2>
ועל ענין קריאת אבו' יש מנהגו' חלוקי' בפרובינצ"א קורין אותן משבת וישמע יתרו עד שבת מסעי בכל שבת ב' פרקים וסי' להם ממתן תורה ועד משנה תורה משה קבל תורה ואין קורין אותן לא בר"ח ולא בשבת פרשה ולא בשבת שלפני י"ט ולא בכל חדש ניסן וסימן להם בניסן מתו אבות ויש מקומות קורין אותן בשבת שלאחר הפסח עד שבת שלפני שבועו' בכל שבת פרק א' ויש מקומו' קורין אותן משבת שלאחר הפסח עד שבת שלפני י"ז בתמוז בכל שבת ג' פרקים. ויש מקומו' קורין אותן משבועו' ועד סוכות בכל שבת פרק א' וסימן לתחלתן נפ"ש נשוא פנחס שופטים ואומר פרק ר"מ אומר ויש מקומות נהגו להתחיל בכל שבת כל ישראל יש להם חלק וכו' קודם שיתחילו הפרק והטעם כדי להפיס דעת עמי הארץ ואחר הקריאה אומרי' א"ר חנניא בן עקשיא וכו' א"ר אלעזר א"ר חנינא וכו' קדיש על ישראל עלינו לשבח. טעם לאלפא ביתא ולמעלות שאומרים בשבת בין תפלת מנחה לתפלת ערבית. נהגו בהרבה מקומות לומר בין מנחה לערבית האלפא בית מתמניא פסוקים והמעלות ואחר עונין קדיש יהא שלמא רבא וכו' נראה שלפי זה תקנו לאומרם לפי שהם מזמורים נכבדים עד מאד ולכל פסוק מהאלפא ביתא יש בו דרך או תורה או עדות או פיקוד או מצוה או אמירה או דבר או משפט או צדק או אמונה או חקים ובאלה המצות הם חלקי כל התורה כלה כיצד תורה המצות הנעשות. דרך תיקון המצות. חקים המצות שלא נגלה טעמם. מצוה המצות שנאמר בהם מצוה. עדות המצות שהם עדות. משפט הדינין. פיקוד שכל אדם מודה עליהם שהם כפקדון. צדק המצות שנאמרו בצדק. דיבור ואמירה הם כלל לכל המצות. וזכר א' מהם או שנים בפסוק א' ודעתו לכל האחרים. וטעם המעלות לפי שהן נאמרות על לשון בני הגלות וזכר בהם צרת הגלות וזכר בהם ג"כ תוחלת הישועה וההבטח' שתהיה על כל פנים יראו עינינו וישמח לבנו אמן. וגמירי דאליהו שיבשר הגאולה לא יבא בע"ש ולא בעי"ט מפני הטורח ויבא במ"ש בזכות שבת.
